עו"ד ישלם הוצאות אישיות בסך 1000 ש"ח בגין התבטאות פוגעת כלפי בא כח הצד שכנגד

1.                  1.                  בפנינו ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; עב 1025/07) אשר חייב את המערער בתשלום של הוצאות אישיות בסך של 1,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה בגין התבטאות "חריגה ולא עניינית" כלפי ב"כ המשיבים,  אשר גרמה "לבזבוז זמנו של בית הדין".

2.                  2.                   עיקר העובדות הנוגעות לעניין:

א.    א.    המערער ייצג עובד בבקשה לסעד זמני שהוגשה כנגד המשיבים.

ב.     ב.     בעת חקירה נגדית של עדה מטעם המדינה, ב"כ המדינה התנגדה לשאלה שנשאלה, באומרה "אני מתנגדת, חברי מטעה את העדה". המערער דרש כי ב"כ המדינה תתנצל על דבריה,  ומשב"כ המדינה עמדה על טענתה אמר: "אני ביקשתי מחברתי שתתנצל, והיא אמרה שהיא לא רוצה. אני מבקש שיירשם לפרוטוקול מה שהילדה הקטנה והחצופה אמרה פה".

ג.       ג.       בהחלטה בבקשה לסעד זמני שניתנה ביום 28.3.2007 קבע בית הדין כי "לא ניתן להתעלם מהאופן הבוטה בו נוהל התיק מטעם ב"כ המבקש [המערער], ובמיוחד בהתבטאויותיו של ב"כ המבקש באופן אישי כלפי ב"כ המשיבים, כפי שנרשם לפרוטוקול", וקבע כי על המערער להודיע תוך 7 ימים אם הוא חוזר בו מהתבטאויותיו אלה ויתנצל על הדברים שאמר,  וכי ככל שלא תומצא הודעת התנצלות ישקול בית הדין פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה (כולל הוצאות אישיות).

ד.     ד.     המערער הגיב בכתב להחלטת בית הדין וטען כי חילופי הדברים הם "לגיטימיים ביותר" וכן טען כי לבית הדין אין סמכות לחייבו בהוצאות אישיות.

ה.    ה.    בדיון שהתקיים ביום 15.4.2007 שאל בית הדין את המערער אם הוא מתכוון להתנצל על דבריו, והבהיר כי ככל שלא יעשה כן יפסוק בית הדין הוצאות אישיות. המבקש אמר כי אם ב"כ המדינה תחזור בו מטענתה הוא יחזור בו ממה שאמר למרות שהיה מקום להגיד את זה, וכן חזר על טענותיו כי אין מקום לפסיקת הוצאות אישיות ואין לבית הדין סמכות לפסוק הוצאות אישיות.

ו.       ו.       בהחלטה מאותו יום חייב בית הדין את המערער בתשלום הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח. החלטה זו היא מושא הערעור בפנינו.

3.                  3.                  בערעור בפנינו טען המערער כי בית הדין חרג מסמכותו במתן ההחלטה, הן בשל כך שההחלטה ניתנה "לאחר שבית הדין קם מכסאו" לאחר מתן  ההחלטה בבקשה לסעד זמני, והן בשל כך שאין סמכות לחייב בהוצאות אישיות בגין התבטאותו. עוד טען כי מדובר בהתבטאות לגיטימית, לנוכח דברי ב"כ המשיבים כלפיו, וכי פתוחה הדרך בפני ב"כ המשיבים להגשת תלונה ללשכת עורכי הדין בעניין. 

4.                  4.                  לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, סבורים אנו, כי להבדיל מדברי באת כוח המשיבים למערער המתייחסים לאופן ניהול חקירתו הנגדית, דהיינו להליך הנדון בפני בית הדין, הרי שאמירתו כלפיה גופה הינה חריפה, מעליבה ופוגעת; כך שאינה יכולה להיחשב בשום פנים ואופן כמענה מאוזן לנטען כנגדו.

5.                  5.                  לבית הדין הסמכות לחייב בא כוח מי הצדדים בהוצאות אישיות על התנהלות חריגה בלתי ראויה במהלך הדיון. התבטאותו של המערער ראויה להחשב כהתנהלות שכזאת.

6.                  6.                  העובדה, כי ביחס שבין באי כוח הצדדים רשאי עורך דין הנפגע מחברו, לפנות בתלונה ללשכת עורכי הדין - אינה מעלה ומורידה לעניין עצם סמכות בית הדין לחייב בהוצאות אישיות כאמור.

7.                  7.                  החיוב בהוצאות אישיות אינו חייב להיעשות בסיום הדיון, אלא יכול שיעשה בהחלטה לאחר מכן,  ובלבד שתינתן התראה על כך ותמוצה זכות הטיעון של  המותרה. במקרה שלפנינו התאפשר למערער להגיב בכתב ובעל פה על הכוונה להשית עליו הוצאות אישיות, כך שזכות טיעון שלו מוצתה עד תום.

8.                  8.                  משאלה הם הדברים, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין  קמא, וחיובו של המערער בהוצאות אישיות ראוי להישאר על כנו.

9.                  9.                  סוף דבר : הערעור נדחה. בנסיבות העניין, לא מצאנו לחייב את המערער בהוצאות.

ניתן היום ט"ז בתמוז תשס"ז (2 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.